ליצנות רפואית – לנפש, לשכל, או לכיס ?

כמעט בכל מפגש, קורס, הרצאה או סדנא שאני מעביר. חוזרת ונשאלת השאלה. אתה מתפרנס מזה ? יש בזה עבודה ?
ואני משיב. כן ! אני מתפרנס מזה…
נרשמתי ללימודי ליצנות רפואית, לפני 15 שנים, כי התחום עניין אותי, ויותר מזה הקסים אותי. למיטב זיכרוני, לא עלתה אצלי, או אצל חבריי השאלה של הפרנסה, או התועלת, פשוט אפשרנו למנחים ולחומרים לאתגר אותנו, לסקרן אותנו, ובעיקר לגרום לנו הנאה. מצאתי את עצמי, תוך כדיי הקורס חוזר ושואל את עצמי, מתי, מה אתה עושה פה ? אבל המפגש עם הקסם הזה, המנחים והחברים, כל שבוע מחדש, חיזק אותי, למרות השאלות והחששות.
עם סיום הקורס, ובמשך שנים רבות לאחר סיומו, עבדתי בהתנדבות בבתי החולים אסף הרופא, קפלן ואיכילוב. כן נכון, עבדתי בזה בהתנדבות. התייחסתי לליצנות הרפואית, באותה הרצינות ואפילו יותר, מהעבודה שהתפרנסתי ממנה. בפירוש נהניתי, כל שבוע מחדש, להתפנות לכמה שעות מחיי השיגרה ולעשות ליצנות רפואית. התאהבתי בעשייה הזאת, נישבתי בקסמה. עם הזמן מצאתי את עצמי, משתלם, מתמקצע, משתפר, לומד, צובר ניסיון, גם מהעבודה שלי וממורים שונים מישראל והעולם. כל זאת כעיסוק משני בחיי, בהתנדבות. עם הזמן הגיעו הזדמנויות לשכר בחלק מהפעילויות, שזה היה נחמד, אבל לא ראיתי בזה עדיין מקור פרנסה.
וכמו שהחיים הם דינמיים, מזמנים הזדמנויות ובעקבותיהן החלטות, לאט לאט הבשיל אצלי הרעיון, להקדיש את עצמי, כל כולי, לליצנות הרפואית והתרפיה בצחוק. קיבלתי החלטה, שלא ממש ידעתי, מה ואיך יהיו ההשלכות שלה. התחלתי סטרטאפ אישי שלי. לקחתי את הניסיון והידע שצברתי, והתחלתי להדריך, להנחות, ללוות וללמד. עם הזמן השתפרתי, התמקצעתי בתפקידי, כמורה, מנחה, מרצה, מעביר סדנאות. גיוונתי את תחומיי עיסוקיי כמה שאפשר, ואת קהליי היעד, אני מעמיק, מרחיב, חוקר, מפתח, מנסה ולומד, כל הזמן. "ממציא את עצמי מחדש". זהו תהליך שכעצמאי, עד היום וכנראה לתמיד יש צורך להתמיד בו. כל זה לצד למידה, התחדשות, התרעננות, תכניות וחלומות לעתיד.
אני נהנה מכל רגע בעבודה שלי, אני לומד מכל מפגש ואדם שאני פוגש, אני מתרגש כל פעם מחדש כשניפתח קורס ובסיומו. כן, אני משתכר בעבור עבודתי כמורה לליצנות רפואית ותרפיה בצחוק, מהרצאות וסדנאות. היום אני נימצא במקום של איזון, מתגמל את הנפש ואת הכיס. ולעולם, יהיה תגמול הכיס, שלם ומספק, רק כשהנפש והנשמה מלאות מהעשייה.
ליצנות רפואית, לומדים קודם כל, בשביל הנשמה והנפש הבריאה. בשביל לגלות את עצמך לעצמך. למען חיי נפש טובים יותר. בזמן הלימודים יש להתמקד בעיקר בדברים האלו, אפשר גם לשאול את השאלות, האם זה כדאי, משתלם, מה אעשה עם זה ? אבל זה לא מה שאמור להנחות את הלמידה או את המשכה. שאלו את עצמכם, האם אתם נהנים, חווים משהו חדש, אחר, שונה, האם אני נהנה ? אחרי הלימודים כל אחד יכול לבחור את דרכו, האם להמשיך להתנסות, או להסתפק בלימודים, בהתנסות הקצרה ובתעודה. שזאת דרך נפלאה שרבים וטובים בוחרים בה. מי שבוחר לבחון את עתידו בתחום, מומלץ להתחיל לעבוד בהתנדבות בבית חולים ו או בקהילה. אני ממליץ לגוון. כאן בהתנסות הזאת לאורך זמן, אפשר לדעת, כל אחד לעצמו, האם העיסוק הזה מתאים לכם. ומכאן פרושה הדרך ופתוחה, לעצמאות ולהתפתחות בתחום, כל אחד בכיוון שלו.
בהצלחה ! בכל דרך שתבחרו, כי כל מי שנגע, הציץ וניפגע, יצא נישכר.

מתי

http://themindunleashed.org/2014/05/laughing-puts-brain-meditative-state.html
חוקרים מצאו. צחוק באופן יזום יכול לשפר את הבריאות שלך – ויהיה טוב בשבילך כמו מצב עמוק של מדיטציה.
תוך למידה ומחקר, את ההשפעות של הורמון הלחץ קורטיזול על המוח, וההשפעה ההרסנית שלו על הגוף החוקרים מאוניברסיטת לומה לינדה בארה"ב החליטו לחקור האם צחוק יכול להשפיע לטובה.
הם מצאו כי צחוק מפחית את ההשפעות השליליות של קורטיזול ויכול לשמש כטיפול. הצחוק יכול לאפשר פתרון מהנה, לחולים עם בעיות יתר לחץ דם, סוכרת או לב.
"דברים הם פשוטים: הפחתת הלחץ משפרת את הזיכרון. אומר ד"ר לי ברק, שלקח חלק במחקר. "הומור מפחית את הפעולה ההרסנית של הורמונים הקשורים ללחץ כמו קורטיזול, הפועל על תאי עצב במוח האחראים לתפקודיי זיכרון. הומור וצחוק מפחיתים את הרמות של לחץ דם, ובכך משפרים את מצב הרוח שלנו".
"צחוק מגרה את השחרור של אנדורפינים ודופמין במוח, נותן לנו תחושה של סיפוק ותגמול. שינויי נוירוכימיקלים מועילים אלה, תורמים למערכת החיסונית בגופנו, לעבוד טוב יותר ", אומר ד"ר ברק.
כפי שניתן לראות בתוצאות המחקר, צחוק גורם לשינויים בגלי המוח, במיוחד, גלי גמא, שמשפרים את תהליכי שליפת נתונים מהזיכרון שלנו.
צחוק גורם לייצור של תדרי גלי המוח הדומים לאלו שנצפו באנשים שנוהגים לעשות מדיטצייה," מוסיף ד"ר ברק.
כחלק מהמחקר שלהם, המדענים הראו קטעי וידאו מצחיקים שנמשכים 20 דקות לקבוצה של אנשים מבוגרים בריאים וקבוצת חולי סוכרת קשישים. לאחר מכן הם התבקשו למלא שאלון, על מנת להעריך את כישוריהם ללמידה, שליפת זיכרון וזיהוי חזותי. לאחר מכן הושוו תוצאות השאלון, לאלו של קבוצת ביקורת שהייתה לו באותו גיל,אבל שלא צפו בקטעי הווידאו.
החוקרים מדדו את רמות הקורטיזול אצל המשתתפים בניסוי, הן בתחילת ובסיומו. כתוצאה מכך, זיהו החוקרים, ירידה משמעותית ברמות של הורמון הלחץ בשתי הקבוצות שצפו בקטעי הווידאו והראו שיפור ביכולת להיזכר הזיכרונות שלהם בהשוואה לקבוצת הביקורת.
באופן ספציפי, הירידה הגדולה ביותר ברמות של קורטיזול זוהתה במקרה של הקבוצה של חולים עם סוכרת, ואילו חברי הקבוצה של מתנדבים בריאים הראו את הציון הגבוה ביותר במבחן הזיכרון.
"ממצאי המחקר שלנו מספקים יתרונות קליניים עם פוטנציאל שיכול למצוא את היישום במיוחד במקרה של אנשים מבוגרים", אומר מחבר מחקר, ד"ר גורינדר סינג באן.
"למרות העובדה שאנשים מבוגרים נתקלו בבעיות זיכרון הקשורות לגיל המתקדם שלהם, טיפול משלים בהומור תוך כדיי הנאה, יכול לעזור לחולים אלה", מסכם המומחה.

על הסופר:אנה LeMind הוא הבעלים והעורך הראשי של האתר Learning-mind.com, וכותב עבור צוות Mind Unleashed.
מקורות:http://www.dailymail.co.uk, מגזין טיים
תרגום חובבני-מתי סידס