סדנא תהליכית, דרך דמות הליצן החבויה בתוכנו, נוכל לשחרר את המבוכות ולגלות את עצמנו. להרשות לעצמנו למצוא את הביטוי החופשי. נילמד לצחוק, להשתטות, לאלתר, להשתחרר. לגלות את המבוכה האישית, להרגיש טוב איתה, ולתת חיים חדשים לליצן שבנו.
לצאת מהשגרה, להשיל את העול היום יומי, לפגוש את הילד שבנו. להשתמש בשפה הקומית בעבודה היום יומית, למצוא את המפתח ליצירתיות.
הסדנה כוללת משחק בטעויות, תרגילים ורבליים, תרגילים של שפת גוף.
בבואנו למצוא את הליצן הפנימי, עלינו להתמודד עם לא מעט מחסומים והגנות עצמיות; הפחד מבושה, מחשבה דוגמאטית, ציניות ועצלות.
בכל אדם מצוי ליצן פנימי. הדרך להביאו לידי ביטוי ושימוש משתנה מאדם לאדם.
סדנת "הליצן הפנימי" באה ללמד את משתתפיה את העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת שפת הליצן.לתרגם אותם לפסים שימושיים בעבודתכם היום יומית, גם אם אתם רואים את עצמכם כ"לא ליצנים".
שפת הליצן מבוססת על כנות, נאיביות, והנאה.
הליצן חושף את הצדדים המגוחכים שבו בהנאה ובמשחק של ילד. הוא חי בין נשיקה לסטירה, יודע הכל ולא מבין שום דבר. כמו ילד הוא חוקר, מופתע ומגלה.
הליצנות היא שפת תקשורת, דרכה נוצרות אפשרויות בחירה חדשות בתקשורת הבינאישית. הליצן והאף האדום מקלים על תפיסת החשיבות העצמית ומאפשרים
לגיטימציה להתנהגות הפורצת מחסומים אישיים, דבר המאפשר אופציות התנהגותיות שונות מוקצנות וגם מעודנות.
ברב המקרים, הליצן דובר את שפת הג'יבריש – שפה ללא משמעות מילולית אך בעלת התכוונות משמעותית בהגיה של ההברות. מעבר לג'יבריש, שפת הגוף היא
האמצעי התקשורתי העיקרי הבא לידי שימוש. המסרים מועברים בצורה בלתי מילולית. אחד הדברים המשמעותיים המכתיבים לליצן את תכן דבריו הוא דווקא קהלו,
או האדם איתו הוא מתקשר. הליצן מאד קשוב למי שעומד מולו, עד כדי רצון ללמוד ממנו את אופן עמידתו ,ואופי התנהלותו הפיזית . אם הדבר בא מתוך כנות,
הליצן הפנימי הוא נקודה שבה המסכות, שנבנו מסיבות חברתיות, נופלות, ומאפשרת לאני האותנטי להתבטא משוחרר ממוסכמות חברתיות.
אין הפרדה בין האני הפנימי והחיצוני, ואין קונפליקט בין צדדים מנוגדים באישיות שלי.
אני יכול להיות באופן טוטאלי מי שאני, ללא ביקורת ושיפוט עצמי או חשש בתפיסתם של האחרים אותי.
כליצן אני מחבק פרדוקסים, אני יכול להיות מצחיק ברצינות, עצוב בשמחה, מגלה חוסר ביטחון בביטחון מלא.
מי שהתחבר והפנים את התפקיד, יכול להכנס ולצאת מהתפקיד ע"פ בחירה. זה הופך לכוח נוסף בחיים האישיים והמקצועיים, המאפשר ספונטאניות, גמישות, הומור, והגברת אנרגיה ויצירתיות, נוחות מעבר ל'תחום הנוחות'.
כמורה בכתה כדי לשבור יחסי 'מורה תלמיד' המוכרים ולעורר תשומת לב התלמידים, כמנהל בחברה לגרות דיונים מפרים ולגרום לשינוי בתקשורת בין העובדים, כמטפל לאפשר יותר משחקיות עם המטופל